האינסטינקט הראשוני היה להגיד לא…
להרצות מול 30 אנשים
אני?
בעצם לעשות הרצאה מול 30 מתבגרים
אני??
נילית הביישנית?
כשביקשו ממני להחליף מורה לכבוד יום המורים בתיכון של הילדים שלי רציתי להגיד לא
כי זה לא המקום הנוח שלי
כי זה לא טיבעי לי להופיע מול אנשים
כי אף פעם לא עשיתי את זה…
כי זה מפחיד אותי
אבל.. זה מה שאני מלמדת את הילדים שאני מאמנת
להתמודד עם הפחדים
אז שאני לא אתמודד?
אני מלמדת אותם שגם אם מפחדים לעשות משהו אז אפשר להתגבר
אפשר לעשות פעולות שיעזרו להתגבר על הפחד:
1. במקרה שלי אני קודם כל סיפרתי על הפחדים שלי לחבר הכי טוב שלי, הנסיך היקר שלי יוסי גבר
כלומר שוחחתי עם מישהו קרוב על הרגשות שלי
2. לאחר מכן כתבתי את ההרצאה כלומר תכננתי והתכוננתי לארוע שהפחיד אותי
3. ולבסוף שריינתי לי שיחה עם קולגה חברה מדהימה ליבנת בורג
שחיזקה אותי והעצימה אותי כלומר דאגתי לחיזוקים מאנשים שמאמינים בי
והאמת
היה לי כל כך כיף, שבסוף ההרצאה התנדבתי לבוא לעוד אחת.
הרצתי על כח המחשבה החיובית ועל וכמה הילדים המתבגרים האלה יכולים לשנות את החיים שלהם אם הם רק יאמינו בעצמם
נהנתי כשהם שיתפו פעולה בתרגילים, פתחו את הלב ושיתפו על חוויות בכיתה
שועשעתי כשהם קראו לי פיה ורודה אופטימית מדיי😂
אבל הכי שמחתי כשבסוף היום קיבלתי מהם משוב שהם בטוחים שהם יצליחו במבחן שהיה להם באותו היום
כי הם התאמנו על דמיון מיטבי שדיברנו עליו
כלומר הם יישמו את מה שדיברנו עליו לפעולות😍
הלב שלי התכווץ כשביקשו ממני משהו שהפחיד אותי
ואמרתי
כן
ואז הלב שלי התרחב מהילדים המופלאים שפגשתי
כי רק אזרתי אומץ להגיד כן
חג האורים כבר כאן,
מאחלת לכל אחד מכם שיקבל את נס האומץ,
שיעזור לכם לעשות מעשים חדשים
להגיד כן לדברים חדשים
לפתוח את ה❤
ולהאיר את העולם☄☄☄
*התמונה של הצלם המוכשר, שהוא אור גדול בעצמו Pinto Sony
